החלטה בתיק רע"פ 3348/10

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 5097/09, כבוד השופטת ח' בן עמי) מיום 17.3.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (פ"ל 794/09, כבוד השופט א' טננבוים).

           כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברשלנות, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של חציית 2 צמתים באור אדום, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); עבירה של סטייה שלא בבטחה, לפי תקנה 40(א) לתקנות; עבירה של נהיגה פוחזת, לפי סעיף 338  לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של החזקת כלי פריצה לרכב, לפי סעיף 413ז ולחלופין 409 לחוק העונשין; וכן עבירה של ניסיון לשיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 5.9.2009 בסמוך לשעה 00:30 ברח המבקש מרכב משטרתי שסימן לו לעצר ובהמשך רדף אחריו. במהלך מנוסתו נסע המבקש במהירות מופרזת, סטה מנתיב לנתיב שלא בבטחה וחצה שני צמתים באור אדום. לאור נהיגתו הפרועה של המבקש נאלצו נהגים שונים לבלום בלימת חירום על מנת שלא להתנגש עם רכב המבקש. באותו מועד נתפס המבקש כאשר הוא מחזיק בכלי פריצה לרכב ואף נתפס כאשר הוא מנסה להעלים ראיות.

           ביום 25.11.2009 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 3.12.2009 גזר עליו בית המשפט לתעבורה עונש של מאסר בפועל לתקופה של שלושים חודשים; מאסר על תנאי של תשעה חודשים והתנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה של נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, עבירה של ניסיון לשיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין או עבירה של נהיגה פוחזת, לפי סעיף 338 לחוק העונשין; וכן פסילה לתקופה של ארבע שנים.  בגזר דינו התייחס בית המשפט לתעבורה לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש ולמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה וכן לנסיבות האישיות של המבקש ולעברו הפלילי.

           המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין וקבע כי העונש שהוטל על המבקש אינו קל אך אין מקום להתערב בו לאור חומרת העבירות בהן הורשע המערער ועברו הפלילי המכביד. 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע וכי בית המשפט לתעבורה התעלם מנסיבותיו האישיות כאשר גזר את דינו.

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

           בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)).

           בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. עבירות התעבורה בהן הורשע המבקש הן עבירות חמורות אשר בנסיבות בהן בוצעו היה בהן בכדי לסכן את חייהם הן של השוטרים שניהלו מרדף לאחר רכבו והן של כלל הנהגים בכביש. מעבר לכך, המערער הורשע בעבירות נוספות של החזקת כלי פריצה לרכב וניסיון לשיבוש הליכי משפט שאף הן עבירות חמורות. בית המשפט לתעבורה התייחס בגזר דינו לכל השיקולים הרלבנטיים ובכללם נסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי מצא כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירות שביצע וכן את עברו הפלילי המכביד אשר כולל הרשעות בעבירות רכוש, תעבורה וסמים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש ביצע את העבירות נשוא כתב האישום כאשר עומד נגדו מאסר מותנה בגין עבירות רכוש. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.  

           סוף דבר הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ד באב התש"ע (4.8.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: